ביום שבו נטמנו באדמה אמא שירי, והילדים אריאל וכפיר (כט' שבט תשפ"ד, 20.2.25), חזרתי אל הבית השומם שלהם בניר עוז.
ההרגשה היתה כמו לנחות בפלנטה אחרת:
ביקור בממלכת האופל בה שלט למשך 6 שעות השטן העמלקי באופן מוחלט.
הנה כמה רשמים מיום מטלטל שלא אשכח לעולם:
תחנה ראשונה : הנובה
הטבח במסיבת הנובה בבוקר שמחת תורה הוא הפיגוע הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.
מחבלי החמאס הגיעו למקום באמצעות טנדרים ומצנחי רחיפה ופתחו באש על המשתתפים באמצעות רובי קלצ'ניקוב, רקטות RPG ורימוני יד.
כ-380 איש נרצחו בו ו-40 נוספים נחטפו לעזה.
בסרטון נראה המיצג המטלטל שבו נראים המוני פנים מחייכות של הצעירים שאינם איתנו עוד.
לצד זה משפט שהוצמד לתמונה של אחד הנרצחים - אופיר צרפתי הי"ד
תחנה שניה : מיגונית המוות
בסרטון קובי אהל, אבא של אלון שנחטף מ'מיגונית המוות', מספר על גבורתו של ענר שפירא.
27 צעירים ברחו אל המיגונית שליד היישוב רעים, כשהמחבלים הקיפו אותה. הם השליכו 9 רימונים פנימה וענר עמד בגבורה בפתח והשליך את הרימונים החוצה. לבסוף המחבלים שיגרו פנימה טיל RPG שהרג את ענר ועוד 16 מהשוהים שם. 4 נוספים, ביניהם אלון, נחטפו לעזה, אך 7 אחרים ניצלו בזכות גבורתו של ענר הי"ד. לא ידוע על עוד מקרה בהיסטוריה העולמית של אדם שהשליך כמות כזו של רימונים ממקום סגור והציל אנשים.
תחנה שלישית : היישוב ניר עוז
משם המשכנו לניר עוז: היישוב שספג את המכה הקשה ביותר באותו יום נורא.
150 מחבלי נוחבה פשטו על הקיבוץ, ולאחריהם הגיעו עוד כ-500 מחבלים ואספסוף שבאו לרצוח ולבזוז.
חברי כיתת הכוננות הקטנה נלחמו בגבורה עד הכדור האחרון אבל לא היה להם סיכוי כנגד הכוח של האויב.
כוחות הצבא בוששו לבוא, וכשהגיעו בשעות הצהריים המחבלים כבר הספיקו לשחוט משפחות שלמות, להעלות באש את בתי היישוב, לקחת איתם 76 חטופים ולהסתלק חזרה לעזה.
השורה התחתונה מזעזעת: 1 מכל 4 מבני הקיבוץ - נחטף או נרצח!
תחנה רביעית : חדר האוכל של הקיבוץ
הגענו לחדר האוכל של הקיבוץ.
דלת הכניסה מחוררת מקליעים ולצד הקיר עשרות תמונות של הנרצחים והחטופים, ביניהם בני משפחת ביבס.
בחדר הסמוך יש קיר שלם ובו תיבות הדואר של הקיבוץ. על חלק רשום 'נרצח' ועל חלק 'חטוף' - פאזל נוראי שמבטא את האסון הגדול שנפל על הקיבוץ השליו
וכן, גם זה היה שם על לוח המודעות:
כל חברי הקיבוץ מוזמנים להפגנה כנגד ההתנחלויות ובעד לצאת מהשטחים. כי רק כך יבוא השלום האמיתי!
שמתם לב לתאריך של ההפגנה?
חברי קיבוץ ניר עוז לא הגיעו אליה בסופו של דבר.
תחנה חמישית : הבית של ברכה
ברכה לוינסון נרצחה בסלון ביתה בשעה 6:57 בבוקר. בקיבוץ עוד לא ידעו אז שיש מחבלים וטרם הופעלו אזעקות, ולכן ברכה הסתתרה בממ"ד.
בני השטן לקחו את הטלפון שלה העלו סרטון של הרצח לקיר הפייסבוק שלה וכך נחשפה משפחתה לאסון הנורא. הם לא רק רצחו בדם קר אישה עדינה שהייתה יכולה להיות האמא או הסבתא שלהם, אלא נהנו והתפארו במעשה הזוועה.
"זכור את אשר עשה לך עמלק!"
מאוחר יותר, המחבלים שרפו את הבית יחד עם גופתה.
תחנה שישית: סיור בין הבתים השרופים
מרגע שאנשים קלטו שהיישוב נכבש בידי מחבלים הם הסתגרו בבתים ונעלו את עצמם בממ"ד. המחבלים השתמשו בכל מיני שיטות אכזריות כדי לגרום להם לצאת החוצה:
הם הכריחו שכן לדפוק על הדלת ולומר להם שזה הוא ושייצאו בלי לחשוש, לעיתים הפעילו מטען או ירו טיל RPG על הדלת, ובמקרים רבים הפעילו את מערכת הגז של הבית והציתו אותו באש.
היו משפחות שהרגישו את העשן והחום ונאלצו לצאת כדי לא להחנק והיו שנשרפו למוות.
בתמונה העליונה: חדר שרוף ובתוכו מיטת תינוק
תחנה שביעית : בית משפחת ביבס
זה היה הרגע הקשה ביותר בכל היום הזה!
כמה שעות אחרי שאריאל ביבס בן ה-4 הובא למנוחת עולמים ראינו את הכדור הצבעוני שלו ואת האופניים הכחולים ניצבים בפתח הבית השומם.
בית שהיה מלא חום ואהבה ושמחה ושני ילדים ג'ינג'ים מתוקים, הפך למקום של אסון.
ירדן, האבא, שרד את השבי אבל כשחזר גילה שכל משפחתו איננה עוד.
תחנה שמינית : הבית של עודד ליפשיץ הי"ד
עודד ליפשיץ, בן ה-83, היה ממקימי הקיבוץ ופעיל שמאל נמרץ. במשך שנים היה עומד בכל יום שישי בצומת גמה, לא רחוק מניר עוז, ומפגין כנגד תושבי גוש קטיף וקורא להם: חזרו הביתה!
עודד תמך בפינוי גוש קטיף וראה בו מכשול לשלום.
אחרי שגוש קטיף הוחרב עודד הסיר את השלט שהיה בצומת גמה ותלה אותו לראווה על קיר הבית שלו.
עודד נחטף מביתו ונרצח בעזה על ידי המחבלים. גופתו הושבה לישראל לפני כמה ימים.
תחנה תשיעית: סוכת שלום
הבית האחרון שראינו היה של משפחת קדם-סימן טוב. תמר, אישה צעירה ויזמית מוכשרת, גרה שם עם בעלה יוני ושלושת ילדיהם.
תמר היתה פעילת ציבור והיתה אמורה להתמודד לתפקיד ראשות מועצת אשכול.
בתמונה תראו את סוכת השלום שעמדה בחצר שלהם.
כל המשפחה נורתה למוות על ידי מחבלי הנוחבה.
תחנה אחרונה: ומה הלאה?
כשהסתיים הסיור ראיתי לפתע טווס יפהפה מטייל בשבילי הקיבוץ.
כאילו בא להחזיר אותי מעולם האופל והחושך אל עולם החיים והיופי.
הטווס, שנותר מפינת החי של היישוב, מסתובב עכשיו באופן חופשי בין ההריסות. הוא סימל עבורי באותו רגע איך לצד כל המוות והרוע השטני שהתגלה כאן, נראו גם הטוב והאור. כי "זה לעומת זה עשה האלוהים" — באותו יום שחור משחור נדלקו גם ניצוצות של גבורה אנושית, של מסירות נפש, של אהבת הורים שנלחמו על חיי ילדיהם, של נאמנות בין בני זוג שהגנו זה על זו עד הרגע האחרון.
כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים בלב שבסופו של דבר, האור חזק מהחושך. שהטוב, למרות כל מה שראינו, ינצח את הרע. בעזרת ה'. ובעזרתנו. אמן!
חברים יקרים. עד כאן הרשמים מהביקור המטלטל.
מוזמנים לשתף אותי בתגובות, מחשבות ותובנות שלכם על כל זה:
yonilavi10@gmail.com או לווטסאפ 054-6702313
עם ישראל חי!
שלכם
יוני לביא
* לקבלת תכנים וסרטונים מחזקים נוספים - הקליקו כאן
.
.
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר